בפרק זה סיימנו את מידת החסידות. התחלנו בסיום פרק יט העוסק בכוונה שיש במעשה החסידות, כוונה שכל המעשה של החסיד הוא לכבוד הבורא, ומצטער בצער השכינה, וחושב על טובת דורו. עברנו לשקל החסידות העוסק בשילוב נחת רוח עיון המעשים ולהשליך יהבו על ה'. ולסיום בקניית החסידות ומרחיקיה.